חדד ואח' נ' ועדת הזכאות ע"פ חוק יישום תכ נית ההתנתקות

פסק - דין

1.לפנינו ערעור לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן – החוק), שהוגש ביום 22/3/09, על החלטת המשיבה מיום 14/8/05 (להלן – ההחלטה), וזאת לאחר שאושרה בקשתם של המערערים להארכת המועד להגשת הערעור.

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

2.המערערים הגישו תביעה למשיבה לפיצוי בשל בית מגורים במגרש 71 בישוב רפיח ים, שהיה בניהולה של חברת עמידר (להלן – בית המגורים).

על פי טופס התביעה ובהתאם להצהרת המערערים, המערער התגורר בגוש קטיף החל ביום 1/8/96, ואילו המערערת – החל ביום 3/6/04, בעקבות נישואיה למערער.

3.בהתאם לעובדות שפורטו בסעיף 10 להחלטה וכן בכתב הערעור – המערערים התחתנו ביום 7/6/04, ועוד קודם לכן פנו על מנת להסדיר את קבלתם ליישוב רפיח ים ורכישת זכויות בבית מגורים.

ביום 18/5/04 עברו המערערים לגור במגרש 71 ביישוב רפיח ים, בו היה ממוקם, כאמור, בית המגורים בניהולה של חברת עמידר.

ביום 3/6/04 חתמו המערערים על הסכם בר- רשות עם החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית לגבי המגרש הנ"ל, ועברו להתגורר במגרש זה עד לפינוי גוש קטיף בשנת 2005.

עקב החלטת ממשלת ישראל מיום 6/6/04, הוקפאו כל ההליכים מול חברת עמידר ובין היתר השלמת רכישת הבית מהחברה, וברישומי חברת עמידר מופיע הנכס כפנוי.

4.המשיבה בהחלטתה ציינה, כי מדובר בנסיבות יוצאות דופן ומצערות, שכן על אף שפעולותיהם של המערערים לצורך רכישת הזכויות בבית המגורים החלו עוד לפני היום הקובע (6/6/04), ועל אף שעברו להתגורר בבית במועד קרוב לכך – הרי שעצם רכישת הזכויות לא הושלמה ולא התאפשרה עקב הקפאת הפעילות בחברת עמידר במועד הקובע, ולכן לא ניתן לקבוע שהמערערים היו בעלי "זכות בבית המגורים ביום הקובע", תנאי הכרחי על פי החוק למתן פיצוי בשל בית המגורים.

5.לנוכח הנסיבות המיוחדות, שהביאו לידי כך שהמערערים לא היו זכאים לפיצוי על פי החוק בשל בית המגורים להבדיל ממענקים שאושרו להם, העבירה המשיבה מיוזמתה את תיקם לטיפול של הועדה המיוחדת (ראה סעיף 22 להחלטה).

6.בהחלטת הועדה המיוחדת מיום 16/8/05 נקבע שנסיבות העניין אינן מצריכות דיון דחוף, ועל כן נדחה הדיון למועד מאוחר יותר.

לטענת המערערים, התברר כי התיק "נשכח" ודיון לגופו של עניין התקיים בועדה המיוחדת רק כעבור כשנתיים, ביום 10/12/08.

7.בהחלטתה מיום 19/1/09 קבעה הועדה המיוחדת כי אין בנסיבות העניין כדי להצדיק תשלום לפנים משורת הדין למערערים.

הועדה המיוחדת קבעה לעניין זה:

"המבקשים לא הציגו מסמך המעיד על כך שהיתה להם זכות כלשהי בבית המגורים. בנסיבות הענין, מתן תשלום מיוחד למבקשים בעד "בית מגורים" שעה שלמבקשים לא היתה זכות בבית מגורים בישוב המפונה, לא יעמיד אותם במקום בו עמדו ערב הפינוי אלא ייטיב את מצבם באופן מהותי ..."

המסגרת הנורמטיבית

8.על פי סעיף 34 לחוק, הזכאות לפיצוי בשל בית מגורים מותנית בכך שהזכאי הוא "בעל זכות בבית מגורים" כהגדרתה בסעיף 32 לחוק.

על פי סעיף 35 לחוק, מי שהיה ביום הקובע בעל זכות בבית מגורים בישוב מפונה זכאי לפיצוי לפי מסלול א' כמפורט בסעיף 2 לתוספת השניה לחוק, ואילו זכאי כאמור שמרכז חייו ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות בתכוף לפני היום הקובע היה בישוב המפונה שבו מצוי בית המגורים – זכאי, לפי סעיף 36 לחוק, לפיצוי גבוה יותר לפי מסלול ב', כמפורט בסעיף 3 לתוספת השניה לחוק.

9."בעל זכות בבית מגורים" מוגדר בסעיף 32 לחוק כך: